משך: שעה
מפיק: תיאטרון הסימטה – רשימת הופעות
בהצגה זה בא כמו צייד, הנגזרת מתוך הטקסט בספר, העלילה כמו נשפכת מתוך זיכרונותיו של נתן, כפי שהוא זוכר את משפחתו והקרובים כשהיה ילד אך דרך פריזמה של אדם בוגר. כל הדמויות שקועות בגעגוע והמספר מתגעגע אל הדמויות עצמן. המתים מתהלכים להם בתוך פרוזדורי הזיכרון, מנסים לאחוז בדבר מה חמקמק כל כך. האור המסנוור של תל אביב והחיות שסובבת את הדמויות יוצרים חיכוך עם אפלת הזכרונות והאבודן הגדול שספגו בשנות המלחמה באירופה. כמו במעשה ריקמה עדין, נטווים החוטים סביב הרגעים והחוויות המתוארות לפעמים בהומור ולפעמים בכאב. יואל הופמן מגדולי הסופרים בארצנו, נחשב לפורץ דרך בעל קול וסגנון ייחודי ביותר, מוכר לקהל קוראים מצומצם. הוועדה שהעניקה לו את פרס קרן ראש הממשלה על שם לוי אשכול בשנת 2007 נימקה את החלטתה בין היתר גם במילים אלו -" ביכולתו הלשונית המופלאה הוא יוצר עולמות הזויים, המשקפים את מציאות חיינו כאילו ניתחוה לקטעים קטעים על שולחן הניתוחים של כוח תיאורו. … דרך האספקלריה ההופמנית ניבטים ומעובדים מחדש שברי מציאות, חוויות יומיומית פשוטות בצד חוויות יסוד מרכזיות של המציאות והתרבות העברית-ישראלית-יהודית". סגנון הכתיבה יוצא הדופן של הופמן והעלילות שאינן ניתנות לאחיזה מקשים לעיתים על ספריו להגיע לקהל קוראים רחב. עם זאת, כתיבתו נהנית מהערכת הביקורת הישראלית והעולמית והוא נחשב לאחד הקולות הייחודיים והעצמאיים בשפה העברית וספריו תורגמו לשפות רבות.
עיבוד ובימוי: נתלי שילמן
ליווי אמנותי: סטפן פרי
ניהול אנסמבל צעירים: עירית פרנק
מוסיקה מקורית ועיצוב פסקול: אלדר ברוך
עיצוב במה ותלבושות: יעל סקידלסקי
עיצוב תאורה: אורי רובינשטיין
שחקנים: רוני ארנון, לוטן וולמן, אילת אופיר, בן עובד ברקובי, ולריה ליכטמן, לירן אוריצקי, דביר אילת השחר
סרטונים נוספים בקטגוריה
https://www.youtube.com/watch?v=null
